עשינו את החשבון ולמדנו שהעסקת עובדי קבלן במסגרת התקציבית שבה אנו חיים היא כמעט הכרח. בחרנו בדרך של התקשרות עם קבלן, ובלבד שעשינו שני דברים: (א) בדיקה קפדנית של החוזה בין הקבלן לעובד, להגנה על זכויות העובדים; (ב) פיקוח על ידי גורם חוץ, בשירות האוניברסיטה, על יישום התנאים הללו ע”י הקבלן.
רק על ידי איחוד כוחות בשטח ניתן למגר את חרפת העבודה הקבלנית ועד לחיסולה המוחלט. השילוב המנצח: מאבק של הוועדים בכל מקום עבודה כדי לבטל את צורות ההעסקה שאינן חלק מהסכם קיבוצי, התארגנות עובדים במקומות עבודה בהם אין ועד עובדים; וסולידריות רחבה (כמו למשל שביתות שהתקיימו נגד עבודה קבלנית באוניברסיטאות) של כלל המגזרים לביטול העבדות המודרנית.
בשונה מעמדתו של ד”ר דוידי לא הושמעה בדיון דעה שעל עובד להתפטר ממקום עבודה שמעסיק עובדי קבלן. , עמרי דינור טוען שהדרך הנכונה להתמודד עם הבעיה היא באמצעות התארגנויות עובדים. עם זאת, הוא מכיר בכך שהעסקה קבלנית היא תופעה רווחת ובמקום להיאבק בה הוא קורא לילחם למען תנאי העסקה הוגנים יותר עבור העובדים. ומיכאל קוסאשווילי תומך בשיטתו של פרופ’ בן ששון לניהול ההעסקה הקבלנית באמצעות פיקוח חיצוני והתערבות בחוזים.
לילי בן עמי ועדיאל שפירא חולקים על הנחת היסוד שעבודה קבלנית היא הכרח.
עדיאל העלה את האפשרות שוועד עובדים חזק ייצג גם את עובדי הקבלן בארגון, אבל לילי אומרת שזה לרוב לא קורה כך.
לילי ועמרי מציעים את האפשרות של העסקה ישירה (לפחות חלקית) בכדי לפתור את פערי התנאים בין העובדים המועסקים ישירות לבין אלה המועסקים על ידי קבלן.
