ההוא יומא דנח נפשיה דרבי [אותו היום שבו נחה נפשו של (מת) רבי]
גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי ואמרי: [גזרו חכמים תענית ובקשו רחמים (התפללו) ואמרו:]
כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב. [כל מי שיאמר "מת רבי" יידקר בחרב].
סליקא אמתיה דרבי לאיגרא [עלתה אמתו של רבי לגג],
אמרה: עליונים מבקשין את רבי והתחתונים מבקשין את רבי.
יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים.
כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא [כיוון שראתה כמה פעמים שנכנס לבית הכיסא]
וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער, [והוריד את התפילין והניח אותם והיה סובל],
אמרה: יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים.
ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי. [ולא היו מפסיקים החכמים מלבקש רחמים].
שקלה כוזא שדייא מאיגרא לארעא. [נטלה כד והשליכה אותו מן הגג לארץ]
אישתיקו מרחמי [נשתתקו לרגע מתפילתם]
ונח נפשיה דרבי. [ורבי מת]
תלמוד בבלי מסכת כתובות, דף קד עמוד א
