|
ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה [=תלמיד חכם אחד היו עליו שמועות רעות].
אמר רב יהודה היכי ליעביד [=כיצד נעשה?] לשמתיה, צריכי ליה רבנן [=אם ננדה אותו – הרי צריכים אותו חכמים]. לא לשמתיה, קא מיתחיל שמא דשמיא [=ואם לא ננדה אותו יתחלל שם שמים].
אמר ליה לרב בר בר חנה: מידי שמיע לך בהא [=האם שמעת דבר בענין זה?]
אמר ליה הכי [=כך] אמר ר’ יוחנן: מאי דכתיב [=מה פירוש הכתוב] (מלאכי ב) ‘כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה’ צבאות הוא’? אם דומה הרב למלאך ה’, יבקשו תורה מפיו. ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיו.
שמתיה [=נידה אותו] רב יהודה.
לסוף איחלש רב יהודה [ועמד למות]. אתו רבנן לשיולי ביה [=באו חכמים לשאול לשלומו] ואתא איהו נמי בהדייהו [=וגם המנודה בא יחד אתם]. כד חזייה רב יהודה חייך [=כאשר ראה אותו רב יהודה, חייך]
אמר ליה: לא מסתייך דשמתיה לההוא גברא אלא אחוכי נמי חייך בי [=לא דייך שנידת את האיש ההוא (אותי), אלא אתה גם צוחק עלי?]
אמר ליה: לאו בדידך מחייכנא [=לא עליך אני צוחק] אלא דכי אזלינא לההוא עלמא בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך לא חניפי ליה [=אלא שכאשר אני הולך לעולם ההוא (לעולם הבא), שמח אני שאפילו לאדם גדול כמוך לא התחנפתי].
נח נפשיה [=נפטר] דרב יהודה. אתא [בא המנודה] לבי מדרשא. אמר להו שרו לי [=אמר להם: התירו לי את הנידוי].
אמרו ליה רבנן [=אמרו לו חכמים:] גברא דחשיב כרב יהודה ליכא הכא דלישרי לך [=אדם חשוב כר’ יהודה אין כאן שיכול להתיר לך], אלא זיל לגביה דר’ יהודה נשיאה דלישרי לך [=אלא לך אל ר’ יהודה נשיאה בארץ ישראל, שיתיר לך].
אזל לקמיה [=הלך לפניו]. אמר ליה [ר’ יהודה] לר’ אמי, פוק עיין בדיניה, אי מיבעי למישרא ליה שרי ליה [=צא עיין בדינו, אם צריך להתיר לו – התר לו (בשליחותי)]. עיין ר’ אמי בדיניה, סבר למישרא ליה [=עיין ר’ אמי בדינו וחשב להתיר לו].
עמד ר’ שמואל בר נחמני על רגליו ואמר: ומה שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים, יהודה חברינו על אחת כמה וכמה? א”ר [=אמר ר’] זירא: מאי דקמן דאתא האידנא האי סבא בבי מדרשא [=מה קרה שבא עכשיו זקן זה (ר’ שמואל בר נחמני) לבית המדרש]? דהא כמה שני לא אתא [=שהרי כמה שנים לא בא] שמע מינה, לא מיבעי למישרא ליה [=למד מכאן שאין צריך להתיר לו]. לא שרא ליה [=לא התיר לו].
נפק כי קא בכי ואזיל [=יצא המנודה כשהוא בוכה והולך]. אתא זיבורא וטרקיה אאמתיה ושכיב [=באה צרעה ועקצה אותו באמתו (באבר) ומת]. עיילוהו למערתא דחסידי ולא קיבלוהו [=הכניסוהו לקברו למערה שבה קוברים חסידים, ולא קיבלו אותו]. עיילוהו למערתא דדייני וקיבלוהו [הכניסו אותו למערה של דיינים ושם קיבלו אותו]. מאי טעמא [מה טעם]? דעבד [=שעשה] כר’ אילעאי. דתניא [=ששנויה ברייתא]: ר’ אילעאי אומר: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא.
|
