מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יַנַּאי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְשֻׁפָּע בְּיוֹתֵר.
אָמַר לוֹ: “יַשְׁגִּיחַ רַבִּי לְהִתְקַבֵּל אֶצְלֵנוּ?”.
אָמַר לוֹ: “הֵן”.
הִכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ, הֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ.
בְּדָקוֹ בְּמִקְרָא וְלֹא מְצָאוֹ, בְּמִשְׁנָה וְלֹא מְצָאוֹ, בְּאַגָּדָה וְלֹא מְצָאוֹ, בְּתַלְמוּד וְלֹא מְצָאוֹ.
אָמַר לוֹ: “טֹל וּבָרֵךְ”.
אָמַר לוֹ: “יְבָרֵךְ יַנַּאי בְּבֵיתוֹ”.
אָמַר לוֹ: “יָכוֹל אַתָּה לוֹמַר מַה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ?”.
אָמַר לוֹ: “הֵן”.
אָמַר לוֹ: “אֱמֹר: אָכַל כֶּלֶב פִּתּוֹ שֶׁל יַנַּאי”.
עָמַד וּתְפָסוֹ.
אָמַר לוֹ: “יְרֻשָּׁתִי אֶצְלְךָ וְאַתָּה מוֹנְעָה מִמֶּנִּי!”.
אָמַר לוֹ: “מַהִי יְרֻשָּׁתְךָ אֶצְלִי?”.
אָמַר לוֹ: “פַּעַם אַחַת עָבַרְתִּי לִפְנֵי בֵּית סֵפֶר וְשָׁמַעְתִּי קוֹל תִּינוֹקוֹת שֶׁאוֹמְרִים: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב – מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַנַּאי לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא קְהִלַּת יַעֲקֹב!”.
אָמַר לוֹ: “לָמָּה זָכִיתָ לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנִי?”.
אָמַר לוֹ: “מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי דָּבָר רַע וְהֶחֱזַרְתִּי לִבְעָלָיו,
וְלֹא רָאִיתִי שְׁנַיִם מְרִיבִים זֶה עִם זֶה וְלֹא עָשִׂיתִי שָלוֹם בֵּינֵיהֶם”.
אָמַר לוֹ: “כָּל-כָּךְ דֶּרֶךְ-אֶרֶץ אֶצְלְךָ וּקְרָאתִיךָ כֶּלֶב?!”.[5]
