קבלן כוח אדם הוא גוף שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל מעסיק אחר. עובד המועסק באמצעות קבלן כוח אדם קרוי עובד קבלן.
בהעסקה באמצעות קבלן כוח אדם יש להבדיל בין שני מעסיקים:
המעסיק הפורמלי, שהוא קבלן כוח אדם, ואתו מקיים העובד יחסי עובד-מעביד.
המעסיק בפועל, שאצלו ולמענו נעשית העבודה, ולפיכך הוא הקובע את סדר יומו של העובד ואת המשימות שעליו לבצע.
קבלני כוח אדם החלו לפעול לשם אספקת עובדים למשימות זמניות, כגון מילוי מקום של עובד שיצא לחופשה ארוכה או התמודדות של מעסיק עם משימה קצרת טווח הדורשת גידול במצבת העובדים שלו. בישראל פועלים קבלני כוח אדם גם למטרה זו, אך מטרה נוספת, המשפיעה על רבים מהמועסקים בצורת העסקה זו, היא הרצון של המעסיק בפועל להעסיק עובדים בתנאים נחותים מאלה שהוא מעניק לעובדיו הקבועים. כאשר זו מטרת ההעסקה של עובד קבלן, העובד מועסק לעתים במסגרת זו במשך שנים רבות. בצורה זו נוצרים במקום העבודה שני מעמדות של עובדים:
עובדיו של המעסיק בפועל, הנהנים מתנאי עבודה משופרים, שאותם מבטיחים להם הסכמים קיבוציים החלים על המעסיק, או נורמות אחרות החלות על עובדיו הקבועים של המעסיק.
עובדי קבלן, שתנאי עבודתם נקבעים על ידי מעסיקם הפורמלי, והם בדרך כלל נחותים משמעותית מאלה שניתנים לעובדיו של המעסיק בפועל. בפרט לא נהנים עובדי הקבלן מהזכות לקביעות, וגם שכרם נמוך יותר.
בדיון אודות עובדי קבלן נזכר גם עובדי מיקור חוץ. (תרגום מילולי מאנגלית:: outsourcing מקור מבחוץ). זו היא שיטת ניהול מודרנית, שהרעיון הוא להוציא מארגון, חברה, עסק את התפעול של פעילויות שאינן בתחום התמחותו. זו היא תופעה שנפוצה מאד בענף האי-טק. חברות מחשבים ששולחות עובדים על מנת לתפעל את המיחשוב של העסק או הארגון ולהעניק תמיכה קבועה.
יש להבחין בין העסקת עובדים באמצעות קבלן כח אדם ובין העברת משימות למיקור חוץ. ההבדל המהותי בין השניים הוא בשאלת הניהול היומיומי של העובד. בהעסקה באמצעות קבלן כוח אדם המעסיק בפועל הוא המנהל את פעילותו של העובד, ואילו בהעברת משימות למיקור חוץ, הגוף המבצע את המשימה הוא המנהל את פעילותו של העובד.
