, שלום אלי. דבר ראשון, כבוד גדול בשבילי שאתה משתתף בדיון הזה. דבר שני, ביחס לדבריך, המאמר יפיפה, אבל השורה התחתונה, מקוממת אותי. האם אנחנו אורחים במדינה הזו? האם הגענו כאורחים? האם לעולם נישאר בהווייה של אורחים? אני לא אורחת במדינה הזו, ואני גם לא אורחת בבית פרת. אולי יש אנשים שירצו שאהיה אורחת, או שאתמיד בהווייה הזו, אבל אני לא מוכנה לקבל את זה. אני שותפה מלאה, וממילא יש לי הזכות לבצוע לברך ולהתברך, ובבוא העת, אקווה שלא אבוש לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אני לא רוצה לקחת, ולא רוצה להיתקע בהיעלבות. אני רוצה לתקן. כשאני אומרת תיקון, אני רואה מולי מודל של "צדק מאחה". מודל זה הינו שיח בין פוגעים לנפגעים בתחום הפלילי (אפשר להשתמש בו, ומשתמשים בו גם בתחומים אחרים, כמו חינוך). הבסיס ליצירת שיח כזה הינו שיש פוגע, יש נפגע, ויש פגיעה, ויש גם מעגלי פגיעה מסביב. גם הפוגע וגם הנפגע, על מנת לשבת ולדבר יחד, צריכים להכיר בפגיעה, אבל גם להכיר שהיא אינה חזות הכל, ושהפוגע הוא אדם שפגע, והנפגע הוא אדם שנפגע. אני לא אכנס לכל המודל, אציין את הסוף, לאחר שיש הכרה בפגיעה, ניתן לעשות תיקון שלה. הנפגע הוא זה שאמור להציע הצעות לתיקון, הוא זה שלוקח אחריות ואומר, זה מה שאני רוצה שיתוקן. אגב, הוא אינו חייב לסלוח, ולכן אני לא מתמקדת בהיעלבות, אלא במעשים לתיקון, לאחר שהתבררה הפגיעה. אני לא יודעת כמה במדינת ישראל יש מוכנות לעשות שיח על הפגיעה, אני לא יודעת האם בבית פרת יש מוכנות לשיח כזה. אולי בגלל זה אני עוקפת כמה מהלכים. אני חושבת שבבית פרת אפשר, צריך וראוי לעשות מעשים לתיקון הפגיעה. אני נפגעת, ואני מוכנה לקחת אחריות על הפגיעה, לשבת עם הפוגע על שולחן הדיונים, ולעזור בתיקון הפגיעה. הפגיעה היא- התעלמות מוחלטת מהתרבות של הורי הוריי, זלזול מופגן והתעלמות מוחלטת ביהדות של הורי הוריי. התעלמות וזלזול שגרמו לכך שאני אחשוב שאין להם מה להציע, ולאורך כל שנות לימודי במוסדות לימוד, לא אלמד שום דבר על התרבות הזו, או על המסורת הזו. כי היא "פשוט אינה". אני לא נשארת במקום הנעלב. אני לוקחת אחריות. אני מבקשת גם מהמדרשה, שתפסיק להיות שותפה לפגיעה בי, ובכ- 50% מהעם בישראל, ובאחוז דומה של הלומדים בבית פרת, ותחל במעשים של תיקון. לתקן זה לא עניין פעוט, נדרשים מעשים אמיצים, נדרשת לקיחת אחריות. לא מתקנים פגיעה כל כך גדולה בפלסטרים. איך המדרשה יכולה להיות חלק מהתיקון? להביא מרצה מזרחי, שהלימוד הזה בדמו, שירצה מידי שבוע, כהרצאה ראשית, על הנושא באופן כללי. אני לא מכירה את מבוע ואת המכינה, אבל אני מניחה שיש דמיון מסויים- אני מצפה שהדבר יקרה בכל רמות המדרשה. בנוסף לכך, אפשר להביא חבורת עניין שתתמקד בנושא ספציפי- אולי דרך הפסיקה של הרב עובדיה זצ"ל, אולי ברב או הוגה דעות אחר- לחקור את ההגות, ואולי גם איך היא יכולה להשפיע על הממסד הדתי במדינת ישראל. או על תפיסת היהדות של כל אחד בפני עצמו. בבתי פרת- לנסות לראות אם יש חברים שיעבירו חבורות עניין בנושא (אני העברתי חבורת עניין בירושלים השנה, ואשמח להמשיך להעביר). כמו גם להביא, בין שאר המרצים האורחים, מרצים שידברו על תפיסת היהדות בארצות האיסלם. (כמו אלי ברקת לדוגמא).

שלום לבוגרי מדרשת עין פרת,

כאורח "בביתכם" ,  אני מבקש לפתוח בסיפור על אורח שהוזמן לביתו של ר' ינאי .
והעז לקרוא תיגר על המארג המנוון של היחסים בין בעלי בית לאורחים בבית המדרש,
והגדיר מחדש את לימוד התורה כך שבמרכזו ניצבת האחריות החברתית ולא הלמדנות.

תפיסה זו לדעתי שבה ונבנתה במפגשם של יהודי ארצות האסלאם עם המודרנה והחילון,
והורישה לנו מסורת שעשויה לספק לנו כיום דרכים לפירור הדיכוטומיה המושרשת בין דתיים לחילונים

את עמדתי זו פירטתי כאן  ואשמח לשמוע את דעתכם עליה .

, אם נחזור לשאלה המקורית – האם וכיד זה צריך לבוא לידי ביטוי במדרשה,הצעה פרקטית (אחת מתוך רבות אפשריות):
במדרשה נוהגים להקדיש זמן להיכרות עם זרמים ביהדות.
כמובן שמדובר בצאצאיהם הרעיוניים של זרמים שהתפתחו באירופה של המאה ה-19.
אכן אין שום התייחסות למסורתיות כתופעה יהודית
(דווקא לא כתופעה סוציולוגית כמו שמתן תיאר, הרי גם לאורתודוקסיה אין אנו מתייחסים כך, אלא לומדים טקסטים מכוננים ו/או נפגשים עם דמויות שזה "בדמם").

אפשר להתחיל בהוספה של שיעור כזה לסדרה של הרצאות על זרמים ביהדות.

אפשר במקביל לעשות חבורות עניין בנושאים קטנים שקשורים
שיתעסקו בקריאת מקורות רלוונטיים
(כאן אפשר לתת מקום לפיוטים, לחומרים מארכיון המדינה, ומה לא – בביס קטן בכל פעם).

זה יאפשר לראות את התגובות בשטח, ולתת מקום לנושא בלי "לוותר" על נושאים אחרים על ההתחלה. עם הניסיון של מחזור אחד כזה, כבר יהיה קל יותר לדון ולהחליט לגבי ההמשך.

שימו לב שבכלל לא התייחסתם למסגרת – מבוע/אלול/בתי פרת – כל תוכנית כזו שונה במה שהיא מאפשרת. אבל מעבר לכך – עולה כאן שאלה עקרונית, באיזה שלב של ההיכרות עם המדרשה צריך להיחשף לתכנים הללו?

, מעבר למאמר הכתוב והסיפור שבכאן

הנה לפניכם שני קטעי וידיאו שבהם מאיר בוזגלו מציג את עמדתו הבסיסית
לגבי הזהות היהודית הדיכוטומית למול המסורתית .

א. מתוך כינוס בון ליר על ועדת שנהר שעסקה במקומה של היהדות בחינוך הממלכתי  (לקראת הסוף 1:32:00)

ב. מתוך דיון על חוק החינוך המשלב , המכונה גם הזרם השלישי,  שנערך בבית אבי חי 

סיפור מאתגר מתוך מאמרו של ד"ר מאיר בוזגלו מחבר הספר המרתק  והמכונן  "שפה לנאמנים"

השנה 1999 והחודש אפריל ואני בשירות מילואים בצפון.
בין תפקיד לתפקיד נהגתי לשבת בבית הכנסת ולקרוא קצת. בין הדברים שנפלו לידי היה סידור שכתב בנו של הרב עובדיה יוסף. הסידור לקח על עצמו לעודד ולצרף את ההלכות החשובות הקשורות בעניין. בשלב מסוים נפל מבטי על הערה אחת:

"חובה ליטול ידים לפני, האוכל
אם עני בא לאכול , אסור לתת לו לאכול אם יודעים שהוא בא ליטול ידים.
ואולם, אם מדובר בגביר אז אפשר לתת לו לאכול".

כמו במקרים אחרים דומים, משהו בי נזעק. הזדעקות זו לא היתה כל כך חזקה אילולי לא היתה תוצאה של שני כוחות:
כוח אחד הוא אי ההסכמה להלכה זו שנראית לי חוטאת לרוח היהדות,
וכוח האחר הוא הכבוד שיש לי למסורת והאהבה העזה לרב עובדיה יוסף.
בשלב הזה מתחילים בדרך כלל תהליכי רפלקסיה שבאים להקהות את הדיסוננס.
אבל הפעם לפני פניה לרפלקסיה החלטתי לעשות מעשה אחר.

תוך כדי ישיבתי בבית הכנסת,  הבחנתי באדם חביב שנהג להגיע בקביעות לבית הכנסת.
הוא הניח תפילין, נתן צדקה, והלך לאכול ארוחת צהריים.
לפי מראהו והתנהגותו הוא נתפס בעיני כמה שקוראים בארץ יהודי מסורתי.
הוא היה גם מזרחי.

אמרתי לעצמי, לפני שאיישב את הסתירה, לפני שאמצא דרך להציל את השולחן ערוך, או להכריז על המצב כאבוד, לפני שאומר שבעצם לא הבנתי את העומק שיש כאן  אשאל אותו מה דעתו על הלכה זו. אני יודע, היה בכך משהו לא הוגן, מבט אנתרופולוגי מתנשא משהו על בן עדתי הפשוט הלא פילוסופי כמוני. קראתי בפניו את ההלכה והוא ענה לי מיד בלי שהיות::
"תשמע חביבי, מה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ציווה אותי לעשות אני לא מצליח לעשות
, אתה רוצה שאעשה מה שאומר הרב הזה!?
תן לו לכתוב מה שהוא רוצה!"

תשובה זו, הרבה יגידו מעידה על חוסר עיקביות :
כיצד אתה יכול להודות שהאל התגלה לעמו, נתן תורה, שאתה מוקיר מאוד, ובכל זאת לא שומר אותה.
כיצד אתה יכול להעריך את הרב, לתרום למען ישיבה שלו ובכל זאת לא ללכת בעקבותיו.
כיצד אתה יכול לדחות את דבריו ולא לצאת נגדו בראש חוצות.

, האומנם הלימוד במדרשה צריך לשקף תכני "מנהיגות חברתית" או שהוא מכוון לשיח זהויות (יהודית, ישראלי ומערבית כך לפחות היה מקובל בעבר..). בתוך סוגיית התכנים עולות סוגיות ביניים רבות כגון המייצגים של התכנים (בית מדרש פלורליסטי של מרצים לא פלורליסטים) היינו האם נדרשים מרצים שהנושא בדמם ללמד תכנים הנקשרים ביהדות ספרד או שלא. נושא אחר הוא מידת הרלוונטיות עבור ציבור הלומדים, האם המדרשה צריכה ללמד מה "שנכון" לדעת "המדרשה" או שה"שטח" קרי הלומדים מובילים את השינויים הנחוצים כאן הדוגמא הקלאסית היא היוגה ופעילויות נוספות שמיכה לא דמיין כשהוא התחיל ורצה בית מדרש סטייל פונוביץ והשטח הכניס אותם ללוז. והשאלה היותר פרגמטית, על חשבון אילו תכנים? דיון תאורטי שכזה עשוי לחשוף טוב יותר את הצורך מעבר ל"ראוי" שבדומה לו מצויים תכנים רבים (פמיניזם כמשל).