רישום זוגיות | עמוד דיון
עמדות עיקריות
עמדת פתיחה
רישום זוגיות
האם זוג שמחליט להקים משפחה צריך להירשם ככזה מול מוסדות המדינה (כנשואים, כידועים בציבור)?
חיוב נישואין ברבנות
בישראל, חיוב נישואין כדת משה וישראל ורישום הוא הדרך היחידה למנוע התבוללות ולמנוע את פיצול העם לכמה עמים שונים.
התנגדות רבנית לנישואין ברבנות
חיוב נישואין כדת משה וישראל דווקא יוצר בעיות הלכתיות של ממזרים, מסורבות גט ועגונות, ולכן עדיף שלא לחייב זאת.
עמדת סיכום
עלתה הטענה שהרישום בעל ערך כעניין משפטי-חוזי בעיקרו שנועד לשמור על בני הזוג במקרה של פירוק נישואין. בנוסף, יש הטוענים שיש בו גם מימד פסיכולוגי של חיזוק השותפות בין בני הזוג. הטענה העיקרית כנגד הרישום נובעת מהתלות שלה במנגנון של הרבנות ובהלכות הטקס שהיא דורשת. כך מי שמעוניין בטקס אלטרנטיבי מוצא את עצמו מחוץ לרישום.
סוגיה ערוכה
“אני בת 29, אם לתינוק, וחיה עם בן זוגי. לא התחתנו כי לא הרגשנו צורך, והלחצים מהסביבה הרחיקו אותנו יותר ויותר מהרעיון. אני לא מבינה את האובססיה של אנשים לגבי טקס נישואין: יש להם הזדמנויות אחרות לחגוג איתנו (למשל בהולדת הילדים), ואין בעיות ביורוקרטיות עם רישום ההורות או עם זכויות זוגיוּת (אנחנו “ידועים בציבור כנשואים” ומקבלים את כל הזכויות). יש היום כל כך הרבה זוגות לא נשואים עם ילדים, שלא לדבר על משפחות אלטרנטיביות למיניהן (חד הוריות, חד מיניות וכן הלאה), ובכלל, לא כתוב לאף אחד על המצח שהוא נשוי או לא. רוב האנשים יניחו שאתם כן אלא אם תגידו להם במפורש שאתם לא.
אני מרגישה כמו אישה נשואה, וקשה לי להאמין שאם אתחתן פתאום ארגיש אחרת למחרת. מערכת היחסים שלי מחייבת, בן זוגי ואני מנהלים יחד בית, משפחה, חשבון בנק (מינוס יותר נכון…), והכל בשיתוף מלא – כמו כל זוג נשוי.”
שתי עמדות הבסיס מעלות קונפליקט שנוצר בעולם החילוני (וגם הדתי) בעניין הנישואין הקשור בפרדוקס הבחירה.
בעולם חילוני שבו יש הרבה אפשרויות בחירה, ההתחייבות באמצעות טקס יוצרת מסכת לחצים, וגם הטקס מרוקן מתוכנו הפנימי ונעשה רק בשביל “נראות”. בעולם בו המשקל של זוגיות כנורמה הלגיטימית היחידה פוחת, קשה, ואולי לא הכרחי, לקיים טקס על מנת למסד את הזוגיות.
ניסיון להכניס תגובת אב.
בודקת על הדרך גם מה קורה לתגובה ארוכה. בודקת על הדרך גם מה קורה לתגובה ארוכה. בודקת על הדרך גם מה קורה לתגובה ארוכה. בודקת על הדרך גם מה קורה לתגובה ארוכה. בודקת על הדרך גם מה קורה לתגובה ארוכה. בודקת על הדרך גם מה קורה לתגובה ארוכה. בודקת על הדרך גם מה קורה לתגובה ארוכה. בודקת על הדרך גם מה קורה לתגובה ארוכה. בודקת על הדרך גם מה קורה לתגובה ארוכה. בודקת על הדרך גם מה קורה לתגובה ארוכה. בודקת על הדרך גם מה קורה לתגובה ארוכה. בודקת על הדרך גם מה קורה לתגובה ארוכה. ?!
תגובות אחרונות
, נסיון
“אני בת 29, אם לתינוק, וחיה עם בן זוגי בלא חתונה כי לא הרגשנו צורך. יש לאנשים מספיק הזדמנויות לחגוג איתנו גם בלי טקס נישואים ואנחנו רשומים “ידועים בציבור כנשואים” ומקבלים את כל הזכויות. היום יש כל-כך הרבה זוגות לא נשואים שמגדלים ילדים כך שנישואים אינם דבר כזה משמעותי. מערכת היחסים שלי עם בעלי מחייבת ובשיתוף מלא גם בלי נישואין, ואני לא חושבת שארגיש אחרת אם אתחתן.”
שירה,
האם עמדתך בסוגיית עובדי הקבלן : “לדעתי, מטרת החקיקה אינה לארגן את היחסים בחברה. רוב סוגי היחסים, יכולים להתארגן בלי עזרת המדינה, והתערבות שלה בהם הופכת את היחסים ליחסים עם המדינה, במקום ליחסים עם אנשים. אנחנו לא צריכים “אח גדול, שיגיד לנו מה לעשות בכל סיטואציה”.יש השלכה חד-משמעית גם לרישום זוגיות? לפי טענתך למדינה אין מה לחפש ביחסים בין בני אדם, בענייני דת ובענייני חול. לפיכך לא צריך להיות רישום כלל של בני הזוג על-ידי המדינה?
“יש פערים, גדולים וקטנים,
בין הצורך שלנו במסגרות שבהן נוכל להתקדם, ללמוד, לאהוב, לחיות עם אחרים,
לבין הקשיים שלנו להתמודד עם המחירים הכרוכים בהשתתפות במסגרות האלה.
אנחנו מתחייבים לעבודות שלפעמים איננו עומדים בדרישותיהן,
אנחנו יוצרים מסגרות משפחתיות ולפעמים איננו עומדים בדרישות שהן מציבות בפנינו.
ללא המסגרות הללו, קשה לרוב בני האדם לדבוק במטרות באופן קבוע,
גם אם הן מאוד חשובות בעיניהם.
להרבה אנשים קשה מאוד לעבוד באופן עצמאי,
בלי מקום עבודה שאליו צריך לקום בבוקר ובלי אחראים שבודקים את עבודתנו,
ובדומה לזה להרבה אנשים קשה לפעמים להישאר בתוך מסגרת משפחתית
ללא מחויבות חיצונית וסנקציות חברתיות.
לכן אנחנו לוקחים על עצמנו מסגרות, נכנסים למחויבויות שאנחנו יודעים שידחפו אותנו באמצעים “חיצוניים”
גם כאשר אין לנו מספיק כוחות לדחוף את עצמנו.
זה מעניק לנו עצמנו תחושת ביטחון בשייכותנו.
לא כל אחד יכול לחוש מחדש כל בוקר את מחויבותו העמוקה לבחירות שבחר,
גם אם הוא בטוח שאלה נכונות עבורו.
יש חשיבות לעצם ההזדמנויות לחגוג את הטוב בחיים.
יש גם ערך מוסף להגדרת הערכים שאנחנו חיים על פיהם בטקסים.
לנו, למשל, היה ברור לנו שנישאר ביחד לתמיד, גם הרבה לפני שתיכננו את החתונה.
בחרנו לעשות את הטקס כדי לשתף, ליום אחד, את כל הקרובים לנו בשמחת הקשר שלנו.
אני רואה גם יופי בהבעת המחויבות במילים שאנו קראנו אחת לשני.
מאז, בכל יום נישואין אנחנו חוזרים עליהם אחד לפני השני.
המחויבות בינינו שרירה וקיימת, ולא מוספת או נגרעת מהדברים כתובים,
אך יש שמחה בטקס עצמו בו משתקפים אנחנו, כפי שהיינו וכפי שאנו היום,
ועם כל מה שהשתנה, נוסף, וזרם בינינו, העיקר נשאר וגדל איתנו.
אני חייתי במסגרת זוגית ללא נישואים במשך שבע שנים, עם שתי בנות משותפות.
הקשר הזה נגמר (ואין לי ספק שלא בגלל שלא התחתנו).
כיום אני בקשר זוגי עם נישואים ואני מרגישה שכן יש חשיבות למסיבה הזאת.
אני לא מדברת על הטקס הדתי אלא לטקס כלשהו
בו אני עומדת מול כל המשפחה והחברים שלי ואומרת: זה האיש שאני רוצה לחיות איתו.
בשבילי בקשר הקודם זה היה חסר.
גלשנו מחברות בצבא לחיים ביחד, חו”ל וילדים.
שוב, אני לא חושבת שזה מה שהיה בעייתי בקשר
אבל יכול להיות שאם היינו עומדים בפני ניסוח רצונות משותפים וקוים מנחים לחיים ביחד,
היינו מבינים שאנחנו לא ממש רוצים לחיות ביחד.
יש משהו מאוד חזק בטקס הנישואין, ואנחנו הרגשנו אחרת למחרת.”
מיסוד הזוגיות הוא בעל ערך
הטקס הוא הזדמנות לחגוג את הטוב שבחיים, ולשתף את הקרובים לנו בשמחת הקשר שלנו. יש לנו זיכרונות טובים מהחתונה והקשר שלנו לא השתנה בגלל המחויבות החוזית. חייתי במסגרת משפחתית ללא נישואים וזה נגמר אחרי 7 שנים ובדיעבד זה היה חסר, כי ההתחייבות של הטקס מאפשרת לנסח קווים משותפים לחיים ביחד, ויכול להיות שהיינו מגלים לפני שאנו לא רוצים לחיות יחד.